אודות תמ”א 38

שמה המלא של התכונית הוא “תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – תמ”א 38). מטרות התוכנית:

1. לקבוע הסדרים תכנוניים כחלק ממכלול רחב של הסדרים כלכליים, חוקיים ואחרים לשיפור מבנים וחיזוקם לצורך עמידותם בפני רעידות אדמה.
2. לקבוע הנחיות לחיזוק מבנים קיימים כדי לשפר עמידותם בפני רעידות אדמה, ולשם כך לזהות ולאפיין סוגי מבנים שיש לחזק.
3. לעודד ביצוע חיזוק המבנים כאמור ע”י תוספות בניה באמצעות:

• יצירת מסגרת סטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בניה לשינויים במבנים לצורך חיזוקם מכוח התוכנית.
• קביעת תנאים למימוש תוספות הבניה שיותרו בגין חיזוק המבנים.

התוכנית חלה על כל שטח מדינת ישראל על אף העובדה כי אמצעי העידוד לחיזוק מבנים המוצעים בתוכנית כוללים הוספת זכויות בניה. תמריץ שאין בו כדי לממן חיזוק מבנים באזורי הפריפריה בשל הביקוש הנמוך לדירות באזורים אלה וערכי הקרקע הנמוכים. התוכנית חלה על מבנים קיימים אשר הוצא היתר לבנייתם לפני ה-1 בינואר 1980 למעט מבנים העומדים בתקן ישראלי (ת”י) 413. תקן ישראלי 413 אושר לראשונה בשנת 1975 עד למועד זה לא היה תקן מחייב לבניה עמידה בפני רעידות אדמה. תמ”א 38 יוצאת מנקודת הנחה כי הוראות התקן לא יושמו מיד עם אישורו, לאור משכי הזמן הארוכים יחסית של תהליכי התכנון, הרישוי והבניה ועל כן התוכנית, תמ”א 38, חלה על מבנים קיימים שהיתר לבנייתם הוצא קודם ל-1 בינואר 1980. כמובן שהתוכנית אינה מונעת את חיזוקם של מבנים שניבנו מאוחר יותר כל זאת ללא קבלת תוספות בניה כמפורטים בתוכנית. התמ”א אינה חלה על מבנים שהתקן פטר אותם, לדוגמא:

1. מבנים עד שתי קומות בשטח של עד 400 מ”ר.
2. מבנים שאינם מאוישים רוב הזמן כגון מחסנים.
3. מבנים שנקבעו להריסה על פי תוכנית או על פי צו סופי של בית משפט.