המרקם הכלכלי והשמאי של תמ”א 38

הרחבת הבנייה בהתאם לתמ”א 38 אמורה להוציא את כל המעורבים בה נשכרים, בבחינת ואולם, רק אם ישכילו לכלכל צעדיהם נכונה ולפרגן אחד .”win-win situation”  לשני, יזכו בעלי הדירות להרחיב את דירותיהם (לרוב מדובר על תוספת של עד כ 25- מ”ר לדירה) וליהנות משיפוץ משמעותי של השטחים המשותפים בבניין, לרבות התקנת מעלית. מצדו, ירוויח היזם ³⁹⁶ את זכויות הבנייה שימכרו לו בעלי הדירות, כאשר אלו תכלולנה גם את יחידות הדיור הנוספות שתיבנינה על ידו ³⁹⁷, וזאת מבלי שיהיה עליו להוציא כסף מכיסו (שהרי הוא “משלם” באמצעות מתן שירותי בנייה).

עם זאת, כאמור, בכדי למצות את ההטבות הגלומות בתוכנית על כל אחד מן הצדדים לכלכל את צעדיו בחוכמה ולהימנע מהשפעות שליליות של “עין צרה” ברווחי האחר. בנוסף לצד הרווח הניכר לכל אחד מהצדדים, חשוב לזכור כי בתוכנית טמון גם הפסד או אי- נוחות מסוימת: בעלי הדירות בבניין ייאלצו לעבור תקופה של אי-נוחות משמעותית במהלך הבנייה, שלאחריה צפויים להתווסף בעלי דירות חדשים למבנה, שידללו את שיעור חלקו של כל אחד מבעלי הדירות הוותיקים ברכוש המשותף. מצדו של היזם קיים הקושי לבצע עבודות בבניין מאוכלס, שבו הוא “שבוי” בדרישות בעלי הדירות.

במילים אחרות, חשוב להיות מודעים לבעיות, של כל צד, הקשורות ביישום התוכנית ולאתר את נקודת האיזון “שתעשה צדק” עם כל הצדדים. יודגש, שלדעתינו כי על פי רוב גוברים יתרונותיה של התוכנית על חסרונותיה.