מבנים מסוכנים בישראל

בעת שניגשים לדון במבנים מסוכנים, ראשית יש לבחון ולהגדיר אילו מבנים עונים להגדרה של מבנה מסוכן המחייב חיזוק. כיום, אין הגדרה פוזיטיבית ברורה הקובעת מהו מבנה מסוכן. קיים חוק עזר מיוחד במרבית הרשויות המקומיות בישראל ⁸ המתייחס ל”מבנים מסוכנים”, ומשמש ככלי יחידי לרשויות בבואן לחייב אזרח לטפל במבנה המוגדר כמסוכן. גם חוק עזר זה אינו מגדיר מהו מבנה מסוכן. הכרזתו של מבנה כמבנה מסוכן כרוכה בחו”ד הנדסית של הרשות המקומית הנקבעת באופן ייחודי לגבי כל מבנה ומבנה. האם הפתרון לבעיית הגדרת מבנים מסוכנים הנו הגדרת כל מבנה שלא נבנה על פי התקן הישראלי לרעידת אדמה כמבנה מסוכן? אם אכן נגדיר כל מבנה אשר לא נבנה על פי תקן רעידות אדמה כמבנה מסוכן, נקבל מספר אסטרונומי ומבהיל של מאות אלפי מבנים מסוכנים. זאת ועוד, אם נגדיר כל מבנה אשר לא נבנה על פי תקן רעידות אדמה עדכני כמבנה מסוכן, נקבל מספר גדול אף יותר, העלול לכלול את רובם המוחלט של המבנים במדינת ישראל. זאת מאחר והתקן עודכן פעמים רבות אף בשנים האחרונות. לרוע המזל, מדובר במציאות שאף מערכת בישראל לא תוכל להתמודד עמה. על כן, הצעה זו אינה ישימה הלכה למעשה, בכל הנוגע למבנים שלא נבנו על פי תקן ישראלי 2413 – תקן לבנייה מפני רעידת אדמה.

השאלה הרלוונטית, אם כן, מבלי להתייחס לבעיות הישימות שצוינו לעיל, היא האם מבנה שלא הוקם על פי תקן רעידות אדמה הוא אכן מסוכן, ואם כן – עד כמה? התשובה לכך מורכבת. התקן המתייחס לרעידות אדמה נקבע לראשונה בישראל בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת (1975), ומאז שונה פעמים רבות. ⁹

מאחר חיים שמדינת ישראל מצויה באזור המועד לפעילות סיסמית ולרעידות אדמה, נדרשו מקבלי ההחלטות לקבוע קריטריונים לבחירת המבנים המחויבים בחיזוק. לאחר שישבו על המדוכה והסיקו כי אכן מדובר בבעיה אקוטית שדורשת לפתרונה אמצעים כספיים שאינם בהישג יד, פיתחו מקבלי ההחלטות שיטה שתאפשר חיזוק מבנים שיוגדרו כמסוכנים, באופן שלא יעמיס את עלות החיזוקים על כתפי הקופה הציבורית. השיטה התבססה על סיווג מבנים לפי הקריטריון של עמידה – או אי עמידה – בדרישות התקן הישראלי לגבי רעידות אדמה כפי שהיה בתוקף נכון לינואר 1980.

מבנים כאלה – שיוכח לגביהם באמצעות חישוב הנדסי שאכן קיימת בעיה ביציבותם ובעמידותם בעת רעידות אדמה – ייהנו מזכויות בנייה מעבר למוגדר בתוכנית בניין ערים (תב”ע) הקיימת. התנאי לקבלת הזכויות הוא שבעלי הדירות יבצעו על חשבונם את החיזוקים הנדרשים. מקורות המימון לביצוע החיזוקים הם ההטבות בזכויות הבנייה המוענקות לבעלי הדירות, כאשר אלו יוכלו לנצל אותן בפועל או למוכרן ליזם פרטי בתמורה לביצוע החיזוקים הנדרשים.

למרבה הצער, הרשויות המקומיות בישראל נוהגות להתעלם מכל הקשור לבעיות המתעוררות בתחום המבנים המסוכנים. כך למשל, קיים נוהל בפרקטיקה של היחידות למבנים מסוכנים ברשויות המקומיות לפיו קיימת חזקה חלוטה על כל מבנה בדבר יציבותו, כל עוד לא סתר אותה מהנדס מומחה באמצעות בדיקות ראויות ומעמיקות המבוצעות בהתאם לנהלים הנהוגים באותה רשות. אי לכך ובהתאם לזאת, בדיקה הקובעת מסוכנות של מבנה היא תהליך הנדסי מורכב ורב-שלבים, שרק בסיומו יוכרז המבנה כמסוכן – או לא – על ידי הרשות המקומית.