מבוא

מדינת ישראל ממוקמת באזור פעיל במיוחד מבחינה סיסמית ולפיכך נמצאת בסיכון גבוה לרעידות אדמה. במהלך ההיסטוריה המתועדת התרחשו בארץ עשרות רעידות אדמה, חלקן הרסניות ביותר דוגמת זו שהחריבה ערים שלמות בשנת 749 לספירה (מתוכן את העיר בית שאן שקרסה ברגע אחד, על אף שהייתה עיר מפוארת ועשירה ¹). באופן מפתיע מתברר שבאזורנו מתחוללת רעידת אדמה משמעותית בממוצע כל 80 (!) שנה ².

ואולם, על פי ההערכות כ 40%- מכלל המבנים בישראל לא יעמדו בפני רעידת אדמה חזקה. מבנים אלה לא הוקמו, ככל הנראה, בהתאם לתקן לעמידוּת מבנים ברעידות אדמה (ת”י 413) שנכנס לתוקפו רק בשנת 1975.

נכון אומנם כי אין בידינו האפשרות למנוע רעידת אדמה – ואף לא לחזות את מועד התרחשותה – אולם ניתן בהחלט ורצוי להיערך לקראתה ולצמצם את הנזק שהיא עלולה להותיר אחריה. עלינו להיות מוכנים לקראתה בכל עת. מחקרים רבים שנערכו בתחום הוכיחו שהיערכות נכונה מצד הממשלה והתושבים מצמצמת משמעותית את מספר הנפגעים ומפחיתה את מגוון הנזקים באופן ניכר.

במסגרת ההכנות הכלליות לאירוע של רעש אדמה קשה, תיקנה המדינה את תוכנית המתאר, הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, או בשמה הפופולארי “תמ”א 38″ שמטרתה להציע פתרון ישים לחיזוק מבנים שאינם כשירים לעמוד בפני רעידת אדמה משמעותית.

התוכנית מתמודדת עם הסכנות שטומנות בחובן רעידות אדמה, ומציגה פתרון המטפל בחיזוק המבנים שהוגדרו כבעלי סיכון גבוה לקרוס או להינזק קשות במקרה של אירוע מאיים זה.

חשוב להדגיש כי תמ”א 38 מהווה נדבך מהותי בתוך מכלול רחב של הסדרים חדשים הנדרשים לסוגיה זו. במקביל לתיקון התוכנית התווספה חקיקה בתחומים שונים, שמטרתה להתגבר על האתגרים השונים שמציב רעש אדמה בפני בעלי הדירות בבניין המשותף. בהקשר זה ניתן למצוא בספר החוקים המורחב חוקים חדשים בתחומי הקניין, המיסוי הכללי, המיסוי המוניציפאלי ובתחומים נוספים המשיקים לסוגיה משמעותית זו.

חקיקה מקיפה התייצבה לתמוך ביישום התוכנית, הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט הקנייני. מטרת ההסדרים הכלכליים החדשים שנוספו לצד התוכנית ומשלימים אותה מאפשרים את מימון חיזוק המבנה. זאת משום שהתוכנית כשלעצמה אינה מעניקה תמריץ מספק לבעלי הדירות לגשת למלאכת החיזוק. בנוסף דואגת התוכנית להסדיר סוגיות המתעוררות בתחומי הקניין והרכוש המשותף.

דא עקא, שעל אף כוונותיה הטובות, גם החקיקה הנוספת – שהכילה הטבות מס והקלות בדיני קניין – לא צלחה בהנעת בעלי הבתים למימוש התוכנית ולחיזוק המבנים.

הלכה למעשה, לא השכילה התוכנית – על כל נספחיה וההקלות הכלכליות הנלוות לה – להציע פתרון מעשי לאתגר הכלכלי, שהרי אין חולק כי חיזוק מבנים הוא עניין המצריך הוצאות עצומות, קושי שאך מתגבר נוכח השיתוף הקנייני-כלכלי שהוא תוצרו הטבעי של מגורים בבית משותף.

יתר על כן, לא הצליחה התוכנית להמציא פתרונות כלכליים לכלל המבנים באזורי הפריפריה של מדינת ישראל, זאת על אף שחלק מהאזורים נמצאים בסמוך למוקדי רעש ורעידות אדמה מסורתיים, דוגמת בית שאן, קריית גת וטבריה. קרבת יישובים אלו למוקדי רעידות האדמה המוכרים באזור מזה קרוב ל 3000- שנים ⁴ כאמור, הביאה את הגורמים המקצועיים למסקנה חד משמעית, לפיה אירוע כזה קורבנות רבים בנפש מלווה הרס רב למבנים בתים ותשתיות.

הבעיה הכלכלית בערים אלו טמונה בעובדה ששווי הזכויות לבניית יחידות חדשות בהן נמוך באופן משמעותי ביחס לאותן הזכויות באזור המרכז, ואף נמוך מכדי מלכסות את עלות החיזוקים הנדרשת לחיזוק המבנה.